איזה סופ"ש מעצבן היה לי. הכל יצא לי עקום בניהול העסק.
פתאום נעמדתי מול מראה שחורה ששיקפה לי רק את ה"רע". הלא מוצלח.
את המחשבה שאולי זה ייראה לא מקצועי. כל מי שמכיר אותי יודע שמבחינתי זה סוף העולם, שהשמיים עוד רגע נופלים. שיש לי כזאת בקרת איכות פנימית שאני לא מסוגלת להסתפק במשהו שהוא לא בדיוק. למזלי, תפסתי את עצמי לרגע וחשבתי, מה יש לך? את שדואגת שהדבר הראשון שייצא מחדר הטיפול זו שיפוטיות. את ש"מרצה" למטופלים שלך להיות בחמלה כלפיי עצמם, לא עושה זאת כלפיי עצמך? הסנדלר הולך יחף? איפה walk the talk? אז החלטתי שאני אומרת לעצמי זה מה יש! תתמודדי ושחררי. פתאום המראה הבריקה, השכלתי לראות שרק למדתי מזה, שהתקדמתי עוד צעד. ונחשו מה? השמיים לא נפלו, השמש עדיין זורחת, ואפילו קיבלתי פידבקים ממש טובים על ההתנהלות.
אז קיבלתי את המצב בהבנה, ובסוף הוקרתי לו תודה.
שלך, מיכל
